הקושיה ״וכי תימא הכי נמי טפי להו שבטים״

בסוגיה נדחית האפשרות שיחייב ר׳ שמעון את הכוהנים בפר העלם דבר , אם עשו על פי הוראת בית דין גדול , כשם שהוא מחייב בפר כל שבט שעשה על פי הוראה . זאת , משום שאם נניח שגם הכוהנים חייבים , ״טפי להו שבטים״ . ויש לשאול : מה המקור להנחה שאין להרבות יותר משנים עשר קרבנות ? לדעת המיוחס לרש״י , ד״ה וכ״ת הכי נמי טפי להו שבטים , ההנחה יסודה במשנה , פ״א מ״ה , משום שאם יביאו גם הכוהנים פר בהוראה , הרי ״לר״ש הויין י״ג שבטים . ותנן : רבי שמעון אומר : י״ג פרים , פר לכל שבט ושבט , ופר לב״ד , דלא הוו אלא י״ב שבטים״ . אולם דומה שפירושו של המיוחס לרש״י אינו הכרחי , שהרי ר׳ שמעון אינו מתייחס למקרה שדן בו ר׳ מאיר ״ועשו כל הקהל״ , אלא למקרה שדן בו ר׳ יהודה , ״י״ב שבטים מביאין י״ב פרים ... ״ , וחולק עליו , ואומר שמביאין ״י״ג פרים , ובעבודה זרה שלשה עשר פרים וי״ג שעירים , פר ושעיר לכל שבט ושבט , פר ושעיר לב״ד״ . על כן , אין כל מניעה 36 ראה סוגיית יומא נ ע״א , הדנה בהרחבה בטיבו של פר יום הכיפורים , אם הוא קרבן חטאת יחיד או קרבן חטאת הציבור , ולא נאמר כלל אם הכוהנים הם קהל או עם אם לאו . לומר שאם היו עושים ״כל הקהל...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן