נוסחיה של מימרת רב יוסף ומובנם

בהמשך לקושייתו של אביי , משיב רב יוסף לפי הנוסח שלפנינו : ״כהנים קא אמרת ?! שאני כהנים דאיקרו קהל , דכתיב : ׳על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר׳״ . הרא״ש בתוספותיו , ד״ה ה״ג רש״י , כותב : ״ופי׳ דהאי קהל משמע דקאי נמי אכהנים , ומשום דאיקרו קהל , קאמר ר״ש דחטאת דידהו כחטאת הקהל דמי , ואינה מתה . אבל חטאת השותפין ס״ל דמתה , ומתוקמא שפיר כר״ש״ . אלא שלדעתו של הרא״ש : ״גירסא זו אינה נכונה , דאדרבה מדהוציא הכהנים מכלל עם הקהל , מכלל דלאו קהל איקרו״ , והוא מכריע : ״ונראה כגי׳ ספרי ספרד : כהנים קאמרת ?! כהנים עם לעצמן איקרו , מדחלק כהנים מעם הקהל , מכלל דחשיבי אינהו עם לעצמן , כמו עם הקהל , כי שקולים כנגד עם הקהל״ . אולם את קושייתו של הרא״ש על נוסח הדפוס אפשר להקשות גם על הנוסח של ״ספרי ספרד״ ובמתכונת דבריו : ״אדרבה , מדהוציא הכהנים מכלל עם הקהל , מכלל דלאו עם איקרו״ . יתרה מזו , על פי דברי המיוחס לרש״י שלפנינו , בד״ה אמר ליה רב יוסף , אין כל מקום לקושייתו של הרא״ש , שהרי לדעת המיוחס לרש״י , הלימוד שהכוהנים ״איקרו קהל״ הוא משום ״דאתקש לקהל״ . בדרך זו ניתן לומר גם שכוהנים ״עם לעצמן איקרו״ משום שהוקש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן