להצעתה של הסוגיה

הקשיים הרבים שעמדנו עליהם מקורם בהנחה , שלפנינו סוגיה אמוראית מתחילתה ועד סופה , כדעתם של המפרשים . אולם , על פי בירורה נראה , שרובה של הסוגיה אינו אלא מן הסתמא דגמרא , וכדלקמן . הנחת המפרשים , שרבא חולק על שיטתו של רב עמרם שפר יום הכיפורים חטאת ציבור הוא , אינה מתבססת על אמירה כלשהי של רבא עצמו . כל חלקו של רבא בסוגיה מצטמצם ב״אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא : אמרי תלמידיך , אמר רב עמרם חטאת ציבור היא , ולא למיתה אזלא״ , דהיינו שרבין בר רב אדא מסר לרבא בשם תלמידיו את מימרתו של רב עמרם . הנחת המפרשים נוצרה , כנראה , משום שבהמשך הסוגיה מקשה אביי ומוכיח , שיש הסוברים שפר יום הכיפורים חטאת ציבור הוא . ומאחר שלא נאמר במפורש על מי ״איתיביה אביי ... ״ , היה צורך להניח , שרבא , שנזכר לפני כן בסמוך , לא רק דחה את הסיוע לרב עמרם ממשנת תמורה , אלא שהוא גם חולק על רב עמרם בסוגיה שם . ושמא לפי גרסתו המימרה שם : ״אמר ליה : קרבנות צבור קא אמרת ? שאני קרבנות צבור״ לא נאמרה על ידי רבא , אלא כמצוי באחד מכתבי היד , ראה לעיל בהערה הקודמת . 50 גם בד״ה ומאי נפקא מינה הוא כתב : ״אי חטאת ציבור היא , אי חטאת שותפ...  אל הספר