קושיית אביי והדיון בה

בהמשך לדחיית הסיוע לרב עמרם , באה בסוגיה קושיית אביי : ״איתיביה אביי : פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן – כולם ימותו , וכן שעירי עבודה זרה שאבדו והפריש אחרים תחתיהן – כולם ימותו , דברי רבי יהודה . רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים : ירעו עד שיסתאבו , וימכרו , ויפלו דמיהן לנדבה , שאין חטאת צבור מתה״ . הראשונים עמדו על סתירה בין דברי אביי בסוגיה זו לדבריו בסוגיה בהוריות ו ע״א . בסוגייתנו מקשה אביי מן הברייתא ומבסס את דעתו של רב עמרם , הסובר כי פר יום הכיפורים חטאת ציבור היא . לעומת זאת , בהוריות ו ע״א הוא מניח , שפר יום הכיפורים חטאת השותפים היא , וממילא הוא מסיק מברייתא זו ״כי שמעינן ליה לר״ש דאמר חטאת שותפין אינה מתה״ . הסוגיה אינה מפרשת על מי מקשה אביי את קושייתו . לפי הנחת המפרשים הקושיה היא על רבא , שלדעתם לא רק שהוא דוחה את הסיוע לרב עמרם , אלא גם חולק הוא עליו וסובר שפר יום הכפורים קרבן יחיד הוא לכל הדעות . והקושיה היא כדלהלן : הרי מפורש בברייתא שלא כדעתו של רבא , אלא כדעת רב עמרם , שפר יום 39 גם לדעת הסוגיה בפסחים ע ע״ב , שהקשתה : ״ורבנן , מאי טעמא לא דחי שבת הא ודאי ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן