פרק 13 כפרה למתים (הוריות ה ע״ב – ו ע״א)

התנא של הברייתא בהוריות ה ע״ב – ו ע״א קובע כי הקרבנות שהקריבו ״הבאים מהשבי בני הגולה״ ( עזרא ח , לה ) , ״על עבודה זרה הביאום״ , ורב יהודה אמר שמואל מבהיר ואומר : ״על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו״ . ובסוגיות הבבלי שם תמהו : ״והא מייתי להו הנהו דחטאו״ , ובנוסח כי״מ : ״והא מייתו להו הנהו דחטאו ואין כפר׳ למתי׳״ . דהיינו , בני הדור שחטאו בימי צדקיהו כבר מתו , והייתכן שהקריבו קרבנות לציבור שכבר מת , והרי ״אין כפרה למתים״ ? כתשובה על שאלה זו מובאים בסוגיה דברי רב פפא , לפי נוסחם בכי״פ : ״כי אמרינן אין כפרה למתי׳ ביחיד אבל בצבור יש כפרה״ . אבל על פי הדפוס ועוד , נוסח דברי רב פפא הוא : ״כי גמירי חטאת שמתו בעליה במיתה הני מילי ביחיד אבל לא בצבור לפי שאין מיתה בצבור״ . לפי נוסח זה , רב פפא אינו דן כלל בשאלה אם יש או אין כפרה למתים . בין כך ובין כך הסוגיה דוחה את המקורות האפשריים לקביעתו של רב פפא . לסוגיה זו יש מקבילה בתמורה טו ע״א - ע״ב . כדי לעמוד על הנוסח המקורי של מימרת רב פפא ומשמעותה , וממילא על שיטתו בעניין כפרה למתים , נדון בשתי הסוגיות האמורות . כדי להקל על העיון בסוגיות נעתיקן בטורים מקבי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן