פרק 12 לדינו של שבט שעשה בהוראה (הוריות ה ע״ב)

במשנה הוריות פ״א מ״ה נחלקו תנאים בדינו של הקרבן המוזכר בויקרא ד , יג - כא , שלדעת חז״ל הוא פר העלם דבר של ציבור , שיש להביאו בהעלם דבר עם שגגת מעשה באחת מן המצוות האמורות בתורה שזדונה כרת ושגגתה חטאת . שם גם נחלקו בדינו של הקרבן המפורש בבמדבר טו , כב - כו , והוא פר ושעיר המובאים בהעלם דבר עם שגגת מעשה בעבודה זרה . המשנה מפרטת את הדעות השונות לגבי המקרים ש״הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן״ או ש״עשו שבעה שבטים או רובן על פיהם״ , אך אינה דנה במקרים נוספים , וכגון שחטאו פחות משבעה שבטים , ואפילו שבט אחד , והם רובו של קהל או מיעוטו . אלו נידונים במקבילות . סוגיית הבבלי הדנה במשנה עוסקת בבירור שיטות התנאים לגבי דינו של שבט אחד שעשה בהוראה , תוך הסתמכות גם על הברייתא : ״מה הן מביאין … ״ . אולם הצעתה , הן לפירושה של הברייתא והן לזיהויו של התנא קמא לא רק שדחוקה ביותר , אלא שעל פיה דבריהם של ר׳ מאיר ושל ר׳ שמעון במשנה אינם עולים בקנה אחד עם דבריהם שבמקבילות . להלן נדון בסוגיה זו כדי לעמוד על צורתה המקורית ועל הגורמים שהביאו להשתלשלות שחלה בה , וממילא יתבררו הטעמים לקשיים האמורים בסוגיה שלפנינו ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן