סוגיית הבבלי ג ע״ב

בדומה לדרשה בספרא ״׳עדת ישראל ישגו׳ – עד שיורו כלם״ נאמר בסופה של הסוגיה בבבלי ג ע״ב : ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה״ק : אי איכא כולם הואי הוראה ואי לא לא הואי הוראה הראשונים נתקשו ליישב את האמור בבבלי על פי המשנה שנקטה : ״לא היה מופלא של בית דין שם״ , שלפי הנחתם ״מופלא״ הוא אחד מבעלי התפקידים שבבית הדין . על כן נדחקו ואמרו , שאמנם אין הוראתם הוראה , והם פטורין מקרבן גם בהיעדרו של כל אחד ואחד מן הסנהדרין , וכמפורש בבבלי : ״אי איכא כולם , הואי הוראה … ״ . וגם המשנה סוברת כך , אלא שהמשנה חידשה שגם בהיעדרו של ״מופלא״ ש״לא היה מחשבון סנהדרין״ אין הוראתם הוראה , אף שהיה מניינם שלם . ויש שתירצו עפ״י ההנחה , שבברייתא שבתוספתא חולקים תנא קמא ורבי בנידון , כי משנתנו היא משנת רבי , ולפיה רק בהיעדרו של בעל התפקיד המיוחד הם פטורים מקרבן , ולא בהיעדרו של כל אחד ואחד מבית הדין . אבל הבבלי עומד בשיטת תנא קמא שבתוספתא , הסובר : ״לא היה אחד מהן שם פטורין״ . אבל הרי כבר ראינו , שפירוש זה בשגגה , חל על כל היושבים שם . ואם יש ביניהם אחד שאינו ראוי להוראה , גם אם הוא חוץ לשבעים , לא התקיים הכלל ״עד שיורו כ...  אל הספר