ההבדל בין התנאי של נוכחות כולם לבין התנאי של הוראת כולם בשגגה

נוסף על הדין ״לא היה מופלא של בית דין שם .. פטורין״ , שעניינו התנאי של נוכחות כולם , קיים , כאמור , תנאי נוסף לחיובם בקרבן , והוא שכולם יורו בשגגה , ואם ״ידע אחד מהם שטעו , ואמר להם טועין אתם … פטורין״ . בברייתא שבספרא גם מפורש , שהיסוד לשני תנאים אלה אחד הוא : ״׳עדת ישראל ישגו׳ – עד שיורו כלם״ . אין ספק , שהעיקרון של ״עד שיורו כלם״ חל על כל הדיינים שבמניין הקבוע בבית דין . וכן מפורש בתוספתא הוריות פ״א , הלכות ג - ד ( מהד׳ צוקרמנדל עמ׳ : ( 474 חומר בהוראה מה שאין כן בדיני נפשות וחומר בדיני נפשות מה שאין כן בהוראה . שבהוראה עד שהורו כולן ובדיני נפשות הולכין אחר הרוב שבהוראה עד שיורו בית דין שבלשכת הגזית ובדיני נפשות נוהגין בכל מקום השאלה היא אם ״עד שיורו כלם״ חל על המניין הקבוע של בית דין בלבד , ולמעט תלמידים , או שעיקרון זה חל נוסף על הדיינים גם על התלמידים , וכמקרה המפורש בברייתא בבבלי ב ע״ב : הורו בית דין שחלב מותר ונודע לאחד מהן שטעו או תלמיד יושב לפניהן וראוי להוראה כגון שמעון בן עזאי … לגבי התנאי שיורו כולם בשגגה , עולה ממקורות שונים כי דין התלמיד כדין הדיין , ו״עד שיורו כלם״ נתפר...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן