בספרא , ויקרא , חובה , פרשה ד , ג - ד ( מהד׳ וייס יט א ) , שנינו : ג . היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים יכול יהו חייבים ת״ל כאן עדה ולהלן נאמר עדה מה עדה אמורה להלן כולם ראויים להוריה אף עדה אמורה כאן עד שיהו כולם ראויים להורייה . ד . לא היה מופלא של בית דין שם או אמר אחד מהם איני יודע או שאמר להם טועין אתם יכול יהו חייבין ת״ל עדת ישראל ישגו עד שיורו כלם . הבדלים אחדים בין המשנה ובין הספרא : סדרן של הבבות , והיתר שיש בספרא על המשנה בדין ״אמר אחד מהם איני יודע״ ובדרשת הכתוב ״עדת ישראל ישגו״ . נעמוד תחילה על הנימוק לפטור מן הקרבן במקרים שונים שהורו בית דין בשגגה , על פי הדרשה ״׳עדת ישראל ישגו׳ – עד שיורו כלם״ . 21 בקושיית באר שבע דנו רבים מן האחרונים . ראה , למשל , חק נתן , בית דוד , אלף המגן , מרומי שדה באוצר הפירושים , ובעיקרו של דבר הסיקו כהצעתו של הב״ש , אך התעלמו מסיום דבריו . וראה ההע׳ הקודמת . וספק אם יש להשלים את דברי ר״ב כבהגהות שם , אות א . וצ״ע . 22 בדומה לכך גם בפירוש רבנו הלל : ״או שאמ׳ להם איני יודע״ ; ובדפוס ונציה ש״ה : ״או אמר אחד מהם איני יודע״ ועוד ...
אל הספר