העולה מן הבירור

א . בית דין שהורו הוראה ״לעקור את כל הגוף״ פטורים מקרבן , והם חייבים רק אם הורו ״לבטל מקצת ולקיים מקצת״ . ולדעת המשנה והברייתות בבבלי ובספרא , אף אם הורו והתירו השתחוויה לעבודה זרה , הוראתם היא הוראה לבטל מקצת ולקיים מקצת , שכן לא עקרו לגמרי את כל גוף איסור עבודה זרה . ב . לעומת זאת סוברים הברייתא בתוספתא , על פי הנוסח ששרד בספר המצות של רב חפץ ובפירושו של ר״ב , התנא דבי רבי ישמעאל , שמואל ורב ששת , שהוראה לבטל מקצת ולקיים מקצת היא רק אם הורו להתיר איסור שמקורו בדרשה , וכגון שהתירו איסור פיגול שלא משלמים , או דבר שאין הצדוקים מודים בו . אבל אם הורו והתירו איסור שמקורו מפורש בתורה , הוראתם היא הוראה לעקור את כל הגוף , וחולקים הם בכך על משנתנו . ג . האוקימתות בסוגיית הירושלמי משקפות את השיטה החולקת על המשנה . שמואל בר אבא קובע במימרתו , כי לפי שיטה זו , הוראה לבטל מקצת ולקיים מקצת באיסור השתחוויה לעבודה זרה היא רק ״בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות״ . ומכללא , אם אמרו ״המשתחוה פטור״ , ההוראה היא לעקור את כל הגוף , ושלא כמפורש במשנה . אף ר׳ שמואל בר רב יצחק קובע במימרתו שלפי שיטה זו הוראה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן