הסתמא דגמרא תמה על כל אחת מן הדוגמאות שבמשנה : ״ולא נמצאת עוקר כל שם שומרת יום כנגד יום״ ; וכן : ״ולא נמצאת עוקר כל שחיחה״ כנוסח המקורי שבכתב יד ליידן ובנספח , ״ולא נמצאת עוקר כל שם השתחוייה״ ; וכן : ״ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה״ . וקשה , מה ראה הסתמא דגמרא לתמוה על המשנה , הרי אם עקרו בהוראה את ״שם שומרת יום כנגד יום״ , ״שחיחה״ , ״השתחוייה״ ו״הוצאה״ אין בכך אלא הוראה ״לבטל מקצת ולקיים מקצת״ מאיסור נדה , עבודה זרה ושבת , וכמפורש במשנתנו . יתירה מזו , אף שאין כל מקום לתמוה על המשנה , כאמור , בכל זאת מתקבלת הנחתה של הסתמא דגמרא אף למסקנה , וכתוצאה מכך מתפרשת המשנה שלא כפשוטה על ידי הסתמא דגמרא : ״בשאמרו הלילה מותר והיום אסור״ ; וכן : ״בשאמרו אסור להשתחוות ומותר לשוח״ כהגהת המפרשים , וגם על ידי שמואל בר אבא , לדעת המפרשים : ״בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורו׳״ , וכן על ידי שמואל בר רב יצחק : ״בשאמרו גרוגרת מותרת ושתי גרוגרו׳ אסורו׳ ... ״ . ויש להבין מה ראו לפרש את המשנה שלא כפשוטה ולהעמידה באוקימתות דחוקות . זאת ועוד . שמואל בר אבא , המפרש רק את אחת הדוגמאות שבמשנה , מדוע לא פירש אף את יתר ...
אל הספר