פירושם של הראשונים למימרת ר׳ יוחנן , שלפיה ר׳ אלעזר וסומכוס נחלקו ור׳ אלעזר מחייב את היחיד באשם תלוי וסומכוס פוטרו , מתבסס כנראה על שתי המימרות המובאות בסוגיה מיד בהמשך למימרת ר׳ יוחנן , והן : ״א״ר זירא משל דר״א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם ולא מבעיא ... אמר ר׳ יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בן זבידא משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבעו״י נתכפר לו ספק משחשכה נתכפר לו שאין מביא אשם תלוי ולא מבעיא ... ״ . הראשונים הניחו , ששתי מימרות אלו באות בסוגיה כדי לפרש את מימרת ר׳ יוחנן ״אשם תלוי איכא בינייהו״ . ומאחר שעל פי צירופן של שתי המימרות עולה שר׳ אלעזר וסומכוס חולקים ושלדעת ר׳ אלעזר מביא היחיד אשם תלוי ולדעת סומכוס אינו מביא , ייחסו הם ממילא פירוש זה גם לר׳ יוחנן . אולם גם אם נקבל את ההנחה שר׳ זירא ור׳ יוסי אכן מפרשים את מימרת ר׳ יוחנן ובדרך שהוצעה לעיל , לא סרו בכך הקשיים שעמדנו עליהם . שכן גם על ר׳ זירא ור׳ יוסי יש לשאול : מדוע הניחו בוודאות שר׳ אלעזר מחייב את היחיד באשם תלוי ושסומכוס פוטרו , הרי מ״ספק״ ומ״תלוי״ שנקטו אין כאמור להכר...
אל הספר