הדוחק בקושיה לפי נוסח הדפוס

ראשית , נעמוד על היחס שבין שני המקורות המובאים בחלקים א ו - ב שבקושיה . האם אכן נאמרו דברי רב אדא במקורם כאסמכתא לדין ״סמכו ... ״ , כפי שעולה מחלק ג בקושיה ? הרי רבן שמעון בן גמליאל ור׳ אלעזר בר׳ צדוק מצריכים רק ״רוב ציבור״ , 21 במודנה : ״רב אשי ... כולהו טבחי״ . ובכי״מ : ״רב פפא כי הוה מטי׳ טרפה הוה מייתי כולהו טבחי דמתא מחסיא״ . ובדק״ס אות ק : ״רב פפא וגם זה נר׳ ט״ס דמתא מחסיא עירו של רב אשי היתה כדאמר בשבת י״א א׳ ולא של רב פפא ובסנהדרין הנוסח גם בהכ״י כבדפוס : כולהי טבחי , וכ״ה בסנהדרין״ . וגם בכי״פ : ״כולהו״ , במאמר זה כבסנהדרין . ולעומת זאת דורש רב אדא את הכתוב במלאכי ג , ט , המדגיש דווקא ״הגוי כולו״ . יתירה מזו : שלא כבדפוס , שלפיו רב אדא רק מציין לכתוב , אך אינו דורש אותו , מצוי הנוסח המתאשר מהרבה מקורות בסוגייתנו ובסוגיות המקבילות , שבו רב אדא גם דורש את הכתוב במלאכי , ודרשתו היא : ״ ... ׳הגוי כולו׳ אי איכא גוי כולו אין ואי לא לא״ . לפי נוסח זה , מימרת רב אדא היא בבחינת מעשה לסתור , ואין להניח , כי האסמכתא לדין הנקבע על ידי ״רוב ציבור״ היא מ״הגוי כולו״ , כשלפי הדרשה הכתוב מדגיש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן