פרק 5 ״בהוראה – עד שהורו כולן״ (הוריות ג ע״ב)

בתוספתא הוריות פ״א ה״ג - ה״ד ( מהדורת צוקרמנדל , עמ׳ , ( 474 שנינו : חומר בהוראה מה שאין כן בדיני נפשות וחומר בדיני נפשות מה שאין כן בהוראה שבהוראה עד שהורו כולן ובדיני נפשות הולכין אחר הרוב שבהוראה עד שהורו בית דין שבלשכת הגזית ובדיני נפשות נוהגין בכל מקום התוספתא קובעת שבהוראה תנאי הוא שיורו כולם ולא רק רובם . הבחנה זו בין ׳רוב׳ לבין ׳כל׳ בהוראה עולה גם מהמקורות שנדון בהם להלן . לעומת זאת , בסוגיית הבבלי בהוריות ג ע״ב נדחית ההבחנה על פי הכלל שרובו ככולו , ונאמר עליה ״תיובתא״ . מאידך גיסא , מקיים הבבלי אף הוא את ההבדל בין ׳רוב׳ לבין ׳כל׳ בהוראה , אך לא כבמקורו בדין ״עד שיורו כולן״ , אלא בדין שונה – עד ד״איכא כולם״ . בבירור הסוגיה ומקבילתה , בבלי עבודה זרה לו ע״א , נעמוד על השאלה עד כמה מקורית וראשונית היא סוגיית הבבלי שלפנינו . נעתיק בזה את הסוגיה , תוך ציון שינויי הנוסח הנוגעים לענייננו , ובהבלטת שלושת חלקי הקושיה , שבהם נדון בהרחבה . בבלי הוריות ג ע״ב אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן 1 בכי״פ : ״תניא אומ׳ ר׳ נתן״ , והאמ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן