הקשיים בסוגיה

לפנינו שתי סוגיות : הראשונה דנה בדבריו של רב יהודה אמר שמואל שאמר ״זו דברי ר׳ יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב״ד חייב״ , והשנייה עוסקת בדבריו של רב נחמן אמר שמואל ש״זו דברי ר״מ אבל חכמי׳ אומרי׳ יחיד שעשה בהוראת ב״ד חייב״ . באמרו ״זו״ בשתי המימרות הנמסרות בשמו , שמואל אינו מבהיר לאיזה מקור הוא מתייחס . אך לדעת המפרשים – וכעולה מן האמור בסוגיה הראשונה : ״ש״מ מיעוט בהוראה חייבין הן כשבה ושעירה״ – מתכוון שמואל למשנה שבריש מכילתין : ״הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם ... פטור מפני שתלה בבית דין . הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן ... הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין . זה הכלל התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור״ . בהתאם לכך משמיענו שמואל , כי המשנה הפוטרת מחטאת את היחיד שתלה בבית דין היא משנת ר׳ יהודה או ר׳ מאיר , אבל חכמים חולקים עליה וסוברים שיחיד זה שתלה בבית דין , חייב חטאת כדין כל יחיד ששגג בשגגת מעשה . המוצעת על ידי אוקימתא זו , אינה עולה בקנה אחד עם שיטתו המשתקפת במקורות . ראה המצוין לעיל...  אל הספר