פרק 4 יחיד שעשה בהוראת בית דין (הוריות ב ע״ב – ג ע״א)

בעניינו של היחיד שעשה בהוראת בית דין דנות בהרחבה שתי סוגיות בבבלי הוריות ב ע״ב – ג ע״א . יסודן של הסוגיות הוא קביעותיו של שמואל ש״זו דברי ר׳ יהודה״ או ש״זו דברי ר׳ מאיר״ , אבל חכמים חולקים וסוברים כי ״יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב״ , וכל עניינן של הסוגיות למצוא את המקורות שעליהם סמך שמואל במימרותיו . אולם מתברר כי אין די במקורות המובאים בסוגיה כדי לבסס עליהם את קביעותיו של שמואל , ובייחוד לא את דבריו לגבי שיטת חכמים , שעל פי פירושם של המפרשים הם סוברים ש״יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב״ . אמנם הבבלי ב ע״ב מסיק : ״ש״מ מיעוט בהוראה חייבין הן כשבה ושעירה״ , דהיינו , ״יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב״ , אך מסקנה זו עומדת בניגוד לכל המקורות המצויים בידנו . להלן נעסוק בסוגיות אלו וכן בסוגיית הבבלי ב ע״א ובסוגיה המקבילה בירושלמי הוריות פ״א ה״א , כדי לעמוד על משמעותם המקורית של דברי שמואל ועל המקורות שעליהם הוא מתבסס . את המקורות נעתיק תוך ציון שינויי הגרסאות הנוגעים לענייננו בעיקר , ונפתח בשתי הסוגיות הדנות במימרותיו של שמואל . במשנה הוריות פ״א מ״א שנינו : הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן