פירושה של הסיפא בסוגיית הבבלי ב ע״ב

את דין הסיפא : ״הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו או תלמיד שראוי להוראה והלך ועשה על פיהם ... הרי זה חייב״ , פירשו המפרשים : ״אחד מהם״ מבית דין , או ״תלמיד שראוי להוראה״ היודע שבית דין טעו , הוא שהלך ועשה על פי הוראת בית דין , ולכן חייב הוא בקרבן . פירוש זה מתבסס על המפורש בסוגיית הבבלי ב ע״ב : ״אלא היכי משכחת לה כגון דידע דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים״ . ופירוש זה עולה גם מסוגיות נוספות , מסתמא דגמרא בבבלי ובירושלמי , שנעמוד עליהן להלן . אולם פירוש זה קשה מכמה טעמים . ראשית , אם אכן עוסקת המשנה בכך שאחד מהם , או תלמיד שראוי להוראה , יודע שבית הדין טעה , ובכל זאת הלך ועשה על פי ההוראה הרי מזיד הוא ומדוע יתחייב בקרבן חטאת ?! ההסבר בסוגיית הבבלי ב ע״ב משמע שלפני בעל הסוגיה לא היה ״זה הכלל ... ״ במשנתו , ועל כן הקשה מן הברייתא . ודייק גם שאין הנוסח ״התולה בעצמו״ שב״זה הכלל״ מצוי בסיפא , אלא או : ״שלא תלה בבית דין״ , או גרסה אחרת . כמו כן שונה סדר העניינים שב״זה הכלל״ מן הסדר שבבבות . ואם אכן ״זה הכלל״ אינו חלק ממשנת התנא ששנה את הבבות , והוא נוסף לה על פי מדרשי ההלכה הנ״ל , הפירוש ל״ה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן