פרק 3 לבירורה של משנה במסכת הוריות (פ״א מ״א; ב ע״א – ג ע״ב)

המשנה הראשונה במסכת הוריות עוסקת בדינו של יחיד העושה על פי הוראה שהורו בית דין בשגגה . נברר משנה זו ומקבילותיה , על ההבחנה שבה בין ״יחיד התולה בבית דין״ לבין ״יחיד התולה בעצמו״ . נעסוק גם בשאלה אם יש ביסוס בחומר התנאי והאמוראי להנחתה של הסוגיה בבבלי , שלפיה יחיד הפועל על פי הוראת בית דין – ״וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים״ – לא ייחשב למזיד אלא לשוגג , ויתחייב בקרבן חטאת , גם אם הוא פועל בידיעה שבית דין טעו בהוראתם . לצורך הבירור נעסוק גם במספר סוגיות מן הבבלי ומן הירושלמי . נפתח במשנה , תוך ציון שינויי הגרסאות החשובים לענייננו . וזה לשון המשנה : הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה , והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם , בין שעשו ועשה עמהן , בין שעשו ועשה אחריהן , בין שלא עשו ועשה , – פטור , מפני שתלה בבית דין . הורו בית דין , וידע אחד מהם שטעו , או תלמיד והוא ראוי להוראה , והלך ועשה על פיהן , בין שעשו ועשה עמהן , בין שעשו ועשה אחריהן , בין שלא עשו ועשה , – הרי זה חייב , מפני שלא תלה בבית דין . זה הכלל : התולה בעצמו – חייב , והתולה בבית דין – פטור . 1 במלאכת שלמה בד״ה או תלמיד , ב...  אל הספר