כבר במדרש בראשית רבה קשרו חכמים בין מעשה רות למעשי בנות לוט . עם זאת , ניכר שמגמתם של חכמים היא שיפוטית והמשא והמתן שלהם מתמקד בשאלות של גינוי והצדקה . הזוהר , לעומת זאת , מפתח בדרשת הטיקלא מגמת הצדקה גורפת שמצרפת את האב ובנותיו , את הנשים והגברים , העולם האנושי והעולם העליון . תפיסת העריות מוצגת כאן כדרך בלתי נמנעת של חסד , שבכוחה להביא לגאולה . באמצעות דרשת המילים " ותקם " " ותשכב" ( סעיף , ( 5 שחוזרות במעשה בנות לוט במערה וכן בהליכת רות לגורן , מלמד הזוהר שלגיבורות בית דוד הייתה תקומה . תקומה זו מייצגת את הגאולה של השכינה , המזוהה בדרשה עם הטיקלא ובית הדין של מטה . מזיקת שני הפסוקים לומד אפוא הזוהר עיקרון תיאורגי מרכזי : ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה ( בראשית יט , לג ) . ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ... ( רות ג , יד ) . לא רק גזרה שווה בשל מילים קרובות לפנינו , נוסח מדרשי חז " ל , אלא גם דרשה על סודות האותיות והניקוד . כדי לבאר את המימד המיסטי שמפתח הזוהר , נשוב לעיין בדרשת " נקוד על הוי " ו " בספרות חז " ל , שעליה מתבסס הזוהר . כפי שראינו בפרק ...
אל הספר