בספר זה עסקתי במחקרן של שתי תופעות מרכזיות שהתגלו ביישובים יהודיים בגליל מהתקופה הרומית הקדומה . האחת - מקלטי מצוקים , השנייה - מערכות מסתור . מקלטי מצוקים - היו מערות טבעיות שהורחבו והוכשרו כמקלטים סמוך ליישובים שהתקיימו בקרבת מצוקים תלולים . מסקירתם של מקלטים אלה עולה המסקנה שהתופעה היא גלילית בעיקרה , אף על פי שנמצא מקלט מצוקים בודד ביהודה , בנחל מכמש במערות אל - עליליאת , שניתן להשוותו למקלטי המצוקים בגליל . סגנונם האחיד של מקלטי המצוקים , מספרם , אופן השימוש בהם ותפרוסתם , מלמדים על תופעה שיש לשער שלא הייתה יוזמה מקומית , אלא התגבשה כחלק מגישה כללית שרווחה בקרב תושבי הגליל שנזקקו למקומות מקלט בעתות מצוקה , החל מהתקופה ההלניסטית . הכשרתם של מקלטים במצוקים מהווה תופעה ייחודית בולטת בגליל . תופעה זו מעידה , ככל הנראה , שהאוכלוסייה היהודית שחיה בגליל מסוף השלטון החשמונאי ולאורך כל התקופה הרומית , פעלה תחת חשש מתמיד לביטחונה עקב מאבקי כוח ורדיפות מצד השלטון הרומי . אוכלוסייה זו השתמשה במקלטי המצוקים בכל עת שבה נשקפה לה סכנה . חמישה מן האתרים שבהם נמצאו מקלטי המצוקים , הוזכרו בחיבוריו ש...
אל הספר