הנחת המוצא של הגישה הוובריאנית ( המבוססת על משנתו של הסוציולוג מקס ובר ) היא שיש להבין את ההתארגנות הפרופסיונלית כחלק מהתנהלות שוק , ועל פי העקרונות המארגנים שלו . הניתוח הביקורתי מניח שהכוח המניע של ההתארגנות הפרופסיונלית הוא אינטרס עצמי . התארגנות הפרופסיה , על כל סממניה , ובכללם מבנה מוסדי , הסדרי כניסה למקצוע , הכשרה מוקדמת , רישוי , דרישת האוטונומיה הארגונית - נועדו להשיא את הרווחים החומריים , המעמדיים והסימבוליים של חברי הפרופסיה . כיוון שהפרופסיות מייצרות שירותים ולא מוצרים , עליהן ליצור ביקוש תמידי למשאב אותו הן מספקות , ולשמרו . יש אפוא לשכנע את הלקוחות שלא יוכלו לספק את השירות בעצמם או באמצעות מי שאינו שייך לפרופסיה . תהליך יצירת הביקוש לשירות הוא מערכה מתמדת : הידע , הבסיס למומחיות הנטענת , הינו דינמי ; הוא מאותגר על ידי גורמים חיצוניים למקצוע הטוענים שגם הם יכולים לספקו לא פחות טוב . על פי הגישה הביקורתית , איום תמידי זה מסביר את הנטייה של עורכי דין ‘ למשפט ' עניינים שונים , לסרבלם , ליצור להם פרוצדורות מורכבות , לאמץ מונחים בלתי נהירים ולהותיר עמימות מסוימת במהלך עבודתם . ...
אל הספר