דגלס ביינטון מאז המהפכות החברתיות והפוליטיות של המאה השמונה עשרה נטתה המחשבה הפוליטית המערבית לסרב לקבל כמובנות מאליהן תופעות של אי שוויון בין בני אדם או בין קבוצות . התייחסות דיפרנציאלית ולא שוויונית לא עברה כמובן מן העולם , אבל מאז השתרשה הדעה שהחברות המודרניות חייבות לספק הסבר רציונלי להתייחסות כזאת . היסטוריונים וחוקרים אחרים של מדעי הרוח מתעמקים בעשורים האחרונים בהסברים הרציונליים לכאורה שניתנו לאי שוויון בהתבסס על זהות - במיוחד על פי מגדר , גזע ומוצא אתני - ולא פעם קוראים עליהם תיגר . עם זאת , המוגבלות עצמה , שהיא אחת ההצדקות השכיחות ביותר לאי שוויון , כמעט לא נחקרה מבחינה היסטורית . לאורך ההיסטוריה שימשה המוגבלות להצדקת האי שוויון לא רק של האנשים עם מוגבלויות עצמם , אלא גם של נשים וקבוצות מיעוט . במילים אחרות , אי שוויון של אנשים עם מוגבלות נחשב מוצדק , ולא זו בלבד , אלא שעל ידי ייחוס מוגבלות לקבוצות אחרות שימש עצם המושג מוגבלות להצדקת הפלייתן . מוגבלות הייתה גורם משמעותי בשלוש המחלוקות הגדולות בנושאי אזרחות במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים : זכות בחירה לנשים ; חופש וזכויות אז...
אל הספר