הנחת היסוד , לפיה השלטון בישראל מקבל את תוקפו התורני המחייב ממקור סמכות כפול , משתקפת יפה במבנה רשויות השלטון וחלוקת הסמכויות , שהתורה מכוננת . אנו מוצאים שהתורה ( בספר דברים ) מחלקת את סמכויות השלטון בין ארבע רשויות : שופטים , מלך , כהנים ונביא . ישנם קשרים פנימיים ברורים בין רשויות אלו , ובעיקר בין השופטים לבין הכהנים , מחד גיסא , ובין המלך לבין הנביא , מאידך גיסא . במוקד הדברים בפרק זה יעמוד הניגוד בין המלוכה ( והנבואה ) , לבין הכהונה ( והמשפט ) . הכהנים והשופט נזכרו יחדיו בפרשייה הקובעת את חובת העלייה " אל המקום אשר יבחר ה '" ( דברים י " ז , ח ) , במקרים שנדרשת הכרעה עליונה , משפטית או תורנית - הלכתית . וכך מצווה התורה : " כי יפלא ממך דבר למשפט - בין דם לדם , בין דין לדין , ובין נגע לנגע , דברי ריבת בשעריך ... ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם , ודרשת והגידו לך את דבר המשפט " ( שם , ח - ט ) . כלומר , הכהנים - הלויים והשופט מתפקדים יחדיו כמנחילי התורה ומלמדיה , וכפוסקים במשפטיה . אכן , מקומם של השופטים העליונים ( הם שופטי בית הדין הגדול שבירושלים ) הוא במקדש . גם בתי ...
אל הספר