תשובה להיתר עגונה , שנכתבה בירושלים באלול תרפ " ב , בשנים הראשונות לישיבתו של הרב קוק בירושלים , ועניינה קבלת עדותו של עד אחד - מחלל שבת - להתיר אשת איש מעגינותה , אחר שמת בעלה במלחמה ( נדפסה בעזרת כהן , סימן כ " א ) . ... ויש לומר , שכל מקום שיוצא [ הדבר ] מאיסור תורה בענייני עגונות כשר גם עד פסול מן התורה ... ומה גם שכתב כבוד תורתו , שאין עדות ברורה לחילול שבת של העד , אלא קלא בעלמא [ כך התפרסם באופן כללי ] , שיש לומר שלא נחשב כלל פסול מן התורה ... גם מה שכתב כבוד תורתו שדיבר דברי כפירה , זה בוודאי תלוי בשיקול דעתו , והכל לפי העניין , שלפעמים יש מי שמדבר דברי כפירה ולא מלבו כי אם להתפאר , שהוא יודע דברי העולם והשכלת הזמן לפי דעתם המשובשת . .... וכן כתב " תרומת הדשן " בפסקים וכתבים ( סימן רכ " ד ) : " שיסמכו על עדים כאלה , " אם ידוע שהועד העדות בלי רמיה " , כי אינני מכיר את העד , אם הוא מן הריקים הפוחזים דלא חיישינן במידי לאסהודי שקרא [ שאין חוששין כלל להעיד שקר ] . ומסיים : " אבל אם העדות בתום וביושר , שאין ניכר בה שום עוולה , מספקת היא להתיר האשה הזו לעלמא " , עד כאן דבריו ... בכל ה...
אל הספר