על הפסקה הפותחת את אורות התחנכו שני דורות של תלמידים במוסדות החינוך ( הפורמלי והבלתי פורמלי ) של הציונות הדתית - " ארץ ישראל איננה דבר חיצוני ... רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית ... ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה . " ... פסקה זו נכתבה בשווייץ , בימי מלחמת העולם הראשונה , בקובץ ז ' - יג , ויש בה בנדפס שני שינויים , אחד של עידון הביטוי , ואחד שהוא הוספה מרעישה . במשפט - " המחשבה על דבר ארץ ישראל שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה , אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה ... אין לה פרי ראוי לקיום , יען שיסוד העניין הוא רעוע ורקוב " - חל שינוי והוא נדפס באורות ( בסיומו ) כך : " אין לה הפרי הראוי לקיום , כי היסוד הזה הוא רעוע , בערך [ באופן יחסי אל ] איתן הקודש של ארץ ישראל " . השמטת המילה " רקוב " והצבת ה " רעוע " באופן יחסי לארץ ישראל , מובנות בפשטות כעידון מרכך . אולם סיום הקטע נכתב במקורו כך : " צפיית ישועה הוא כוח המעמיד של היהדות הגלותית " ! והנה באורות נאמר אחרי המשפט הזה - " והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה " ! . תוספת זו היא ר...
אל הספר