השינוי האמיתי ביחסיי עם האזרחים הפלסטינים בישראל החל כאשר הבנתי שאני חייב לשנות תפיסות המונחות ביסוד הווייתי . אך , כידוע , לרוב אין די בהבנה שכלית כדי לחולל תמורה פנימית עמוקה . רק כאשר השותפות השוויונית שלי במעשה היומיום עם ערבים החלה קורמת עור וגידים , כאשר שריריי החלו להיענות למערכת עצבית שאינה שלי בלבד , רק אז החל להתרחש שינוי של ממש , שינוי שגרם לי לבחון בחינה מחודשת את תכני הרוח והתודעה הקולקטיביים שהיו צרובים בי . תהליך זה כלל פירוק של מבנה הזהות הפוליטית ושל חיי הרוח שלי . לבנים רבות במבנה זה פורקו והונחו מחדש , ביניהן משמעות החגים בלוח השנה היהודי , עצם השתתפותי בקביעת עתיד העם היהודי , יחסיי עם חברים שאינם חושבים כמוני ואף יחסיי עם החברים הטובים ביותר שלי - השירים העבריים . אבל היסוד העמוק מכל יסודות החיים שהשתנה אצלי , הוא הדימוי של תמונת העתיד . שאלת הישרדותו של העם היהודי , במיוחד לאחר טראומת השואה , מלווה את חיינו כצל מעיק . החשש שקיומנו תלוי על בלימה , שאולי כל זה זמני , מנקר בנו ללא הרף . דאגה זו , המשותפת לישראלים רבים כל כך , מלובה לא אחת בידי פוליטיקאים ציניים כדי ל...
אל הספר