מורים ותלמידים בערב נכנסתי לבית הילדים בקיבוץ . ההורים ליוו את ילדיהם לשנת הלילה , וילדי כיתת " תומר " היו נרגשים מאוד . הייתי המורה לערבית של הכיתה , וזה כשבועיים התכוננו לביקור באום אל - קוטוף , שנועד להיערך במסגרת חילופי הביקורים בין ילדי הכפר לבין ילדי הקיבוץ . ילדי הכפר , שהתארחו אצלנו חודשיים קודם לכן , למדו בעזרת משחקים שהכינו ילדינו על הגיאוגרפיה של העולם . אנו הוזמנו להתארח אצלם במסגרת תכנית לימודי השפה הערבית בבית ספרם . אנו , המורים , הסכמנו בינינו שמטרת הביקורים לא תהיה עוד מפגש לשם המפגש , אלא שכל כיתה תלמד את רעותה את שהיא לומדת עכשיו ממש . " על דו - קיום אין מדברים , דו - קיום עושים ! " , כך האמנתי כמחנך צעיר וכמורה לערבית , " הילדים לא ילמדו על אודות דו - קיום , אלא יתנסו בו בעצמם . " הרי צריך לחנך את הדור הבא לחיים משותפים עם הערבים " , טענתי בלהט , " ומה נכון יותר מלהפגיש את הילדים אלה עם אלה ? הילדים הם המחר , והמחר כבר כאן . העולם הזה כבר שייך להם , ובנו , המבוגרים , שעדיין חיים את משקעי העבר , אין טעם להשקיע עוד " . " לכן " , סיכמתי בפגישתי עם זוהייר , המורה הצעיר ...
אל הספר