בעמק בית שאן היה איש , מחלוצי העמק , שהפך לאגדה עוד בחייו . תמיד היה בין מקבלי ההחלטות בקיבוצו , ונחשב למי שהנהיג את החברים לבחור להתיישב במקום הנידח ביותר בעמק כדי להפריח את השממה , על אף שהמוסדות המיישבים הציעו באותה עת לחברים להצטרף לקיבוץ אחר שהוקם זה מכבר . החורפים בעמק שחונים , ויורדים בהם רק 300 - 250 מ " מ גשם בשנה . בשל כך , נאדר שמם של הוותיקים שלא נרתעו מליישב את חבל הארץ הסרבני הזה ולהפוך אותו לגן פורח . האדמה האפורה והקדורנית שמסביב לגדרות הקיבוץ מוריקה רק אם מושכים מעליה צינורות השקיה וממטירים עליה מים , וללא התערבות זו של האדם היא משמשת רק את עולם המחילות של עכברים ומכרסמים אחרים . מייסדי הקיבוץ , שהגיעו אל המקום בתחילת הקיץ של שנת , 1948 קבעו את מושבם במישור האדמה האפורה , מדרום לעיירה בית שאן בואכה הנתיב המוביל משם לירושלים דרך בקעת הירדן . כאשר האדמה הקשה והקוצנית הלהיטה את כפות רגליהם והחום קפח עליהם ממעל , הילכה בין בני הדור השני בקיבוץ האגדה כי המקום הקשה הזה נבחר בכוונה תחילה על - ידי אותו מנהיג מבין הוותיקים . כאשר הגעתי אני אל הקיבוץ , שלושים שנה לאחר עלייתו על ...
אל הספר