לפיכך תוצאה ראויה היא שאת מפרסמי הצילומים ניתן לתבוע בגין הפרת הפרטיות אף אם אין מדובר בתמונות משפילות ומבזות . על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפרסום צילום האסיר בבגדיו התחתונים ( במקרה כזה מובן שאין זה אומר שדין התביעה היה להתקבל מטעם זה בלבד , אלא שהיה מקום לבחון אם ההגנות מתקיימות ) . תא כלא , בוודאי כזה שאינו מסורג , צריך להיחשב אפוא לביתו של האסיר ( ודווקא עוד יותר באשר לאסיר השפוט למאסר עולם ) , ולמעשה למבצרו בכל הקשור להגנה מפני חדירה לפרטיות , ולו לאותם עניינים רגישים הקשורים לכבוד האדם והמציגים את האסיר כחסר שליטה מינימלית על פרטיותו וחייו . בפסיקה אכן נקבע כי חדירה לביתו של אדם נחשבת לקשה מכול , ככל שמדובר בחדירה לפרטיות . כאן במיוחד קיימת פגיעה קשה באוטונומיה של אדם . אמנם אסיר , במעשיו קודם מאסרו הגביל במו ידיו את האוטונומיה שלו , אך אין הצדקה להותירו ללא כל אוטונומיה ושליטה , ולאפשר לכלל הציבור את הגישה לתמונותיו גם במצבים אינטימיים ומוצנעים . כך למשל דבריו של הנשיא ברק , המסכם כמה וכמה פסיקות קודמות בעניין חשיבות שמירת הפרטיות , במיוחד בביתו של אדם : הזכות לפרטיות — כמו הזכות...
אל הספר