ידידיה צ ' שטרן א . מבוא הכול יודעים היטב את מקומו המרכזי של משפט המדינה המשפט ) ושל מערכותיו בחיי החברה הישראלית . ידו של המשפט בכול , ובעת האחרונה גם יד כל בו . נוכחותו הבולטת ומעורבותו המעמיקה בחיינו מעסיקות ללא הרף את גורמי התקשורת , את הפוליטיקאים ואת אנשי האקדמיה . תופעה דומה , גלויה פחות לציבור הרחב , מתרחשת גם ביחס למקומו של משפט ההלכה ההלכה ) במעגלי החיים של הקהילות היהודיות הדתיות לסוגיהן . לרבים מהדתיים ההלכה מהווה ביטוי מרכזי , כמעט יחידי , לתרבות היהודית בדורנו . מן ההלכה הם גוזרים חלק ניכר של פרקטיקות חייהם , כמו גם את מכלול זהותם היהודית . אמנם אין החלל הדתי מרוקן מערכים , הגות , יצירה וזיכרון היסטורי , אך אין ספק ששמור בו מקום של בכורה להיגדים נורמטיביים , כגון : איסורים והיתרים , שאלות ותשובות , מצוות ועבירות . האם יש מקום להשוות בין שתי התופעות ? האם ניתן לרקום סיפור אחד של סיבה ותוצאה , מסגרת אחידה של משמעות , שתסביר את הנטייה של החברה היהודית בישראל למשפטיזציה ולהלכיזציה של המציאות ? דומני כי הקברניטים של שתי המערכות הנורמטיביות לא ישמחו למתוח קווי דמיון ביניהן , לג...
אל הספר