מבוא

השאלה של חובת הציות וזכות הסרבנות הייתה לאחד מתווי ההיכר של המתח בין תורה לדמוקרטיה . שאלה זו מתעוררת שעה שמתגלה התנגשות לכאורה בין הוראת פוסקי ההלכה לבין החלטה שהתקבלה באחת מרשויות המדינה המוסמכות ( חקיקת הכנסת , הוראת ממשלה , הכרעת בית המשפט או החלטת כל רשות מנהלית אחרת ) . סתירה זו מעמידה את האדם הדתי אזרח הדמוקרטיה לפני דילמה : האם יציית להוראת ההלכה ויסרב לקיים את ההחלטה הדמוקרטית , או שמא יקיים את ההחלטה הדמוקרטית ויפר את צו ההלכה ? לאמתו של דבר , הדילמה של גבולות חובת הציות אינה ייחודית לזיווגן של תורה ודמוקרטיה זו אצל זו . ראשית , היא אינה ייחודית לרכיב התורני , שהרי יש לראותה בהקשר הכולל של סוגיית הסרבנות המצפונית . תופעת הסרבנות , שהייתה באופן מסורתי נחלת חוגים בשמאל הישראלי , אכן התרחבה בשנים האחרונות והייתה גם לנחלת קבוצות בימין הדתי – לאומי . שנית , היא אינה ייחודית למשטר הדמוקרטי . בעיית הציות לחוק הנוגד הוראת הלכה עלולה לעלות , ואף ביתר שאת , במשטרים לא דמוקרטיים , דוגמת אלה שנהג בהם משפט המלך . ואף על פי שסוגיה זו אינה ייחודית לצורת המשטר הדמוקרטי , יוחד לה שער נפרד , ו...  אל הספר