מבוא

אחד מתווי ההיכר של המסורת המדינית היהודית הוא הניסיון העקיב והמתמשך להגביל את כוחו של השלטון ולהבטיח כי לא יחזיק בידיו סמכויות נרחבות מדי , אשר יעמדו לרועץ לו ולנתיניו . המאמרים שבשער זה סוקרים את התשתית העיונית של מסורת זו ואת המנגנונים שנקבעו , בעיקר בתורה , להגשמת תכליתה . חלקו הראשון של השער עוסק ברובד הרעיוני , וחלקו השני עוסק ביישום המעשי . כאמור , שני המאמרים הראשונים דנים בהצדקת ההגבלה של כוח השלטון . הרב וולדינברג מדגיש את השיקול הדתי , שעל פיו שלטון בשר ודם בעל עצמה יתרה עלול להביא לידי טשטוש הקו המבדיל בין אדם לבין אלוה . הרב עמיאל נותן ביטוי לשיקול החברתי , שעל פיו ההגנה על זכויות הפרט מחייבת הגבלה ניכרת של כוח השלטון . נציין כי דברים אלו של הרב עמיאל הם חלק ממסה ארוכה שבה הוא פורש את השקפתו התורנית – חברתית ושוטח את תפיסת עולמו האינדיווידואליסטית במהותה , היוצאת חוצץ נגד תפיסות סוציאליסטיות בנות זמנו . על רקע זה הוא עומד על הדרכים שבהן הגבילה ההלכה את כוח השלטון לשם העצמת כוח היחיד . אחד הרעיונות החשובים שנקבעו בנושא זה קובע שהשליט הוא עבד העם , כלומר משרת הציבור ולא אדונו...  אל הספר