הרב נריה גוטל סמכות הרוב וצידוקה דרכן של ' הנחות מוסכמות ' רבות סלולה בפניהם להיהפ עד מהרה למעמד של מושכלות ראשונות . דר סלולה זו מגינה בעדן מהצור להיבדק מדי פעם בפעם , בכדי להיווכח ולוודא מידת הצדק הגלומה באותן הנחות . הלב אינו נוטה , כנראה , להרהר ולערער מוסכמות , ומשעה שנתקבלו - נתקבלו , ואין מפקפק . דומה , כי בדיוק כ הדבר בנידון דנן : הכרעת רוב . צוויה של תורה ( שמות כג , ב ) : ' אחרי רבים להטות ' הופקע זה מכבר מהגדרתו המצמצמת כצווי תורני – הלכתי , ובפי הבריות הפ לביטוי שיגרתי , סתמי ומוסכם . בחברה התרבותית המודרנית , בחברה הדמוקרטית אשר הציבור גאה להשתיי אליה , הפכה ' הכרעת הרוב ' לא רק למוסכמה מחייבת אלא גם למוסכמה מוסרית . הכל מודים , שכדי לנהל חיי קהילה תקינים , בכדי למנוע אנרכיה והפקרות , בכדי להשליט חיי חברה סדירים צריכים להיזקק לאמצעי חיובי זה . לאמיתו של דבר , יש צדק רב בתפישה זו , והיא אכן קיבלה ביטויה בכתבי רבותינו . מאחר וכלל גדול נקוט בידינו ( ירושלמי ברכות ט , ה " א ) , כי ' כשם שאין פרצופים דומים זה לזה , כ אין דעתן דומה זה לזה ' , ולכן היה זה רק הכרחי לקבוע אופני החל...
אל הספר