מיכאל וולצר 1 הפאראדוקס הגדול של יציאת מצרים ושל כל מאבקי השחרור שהתחוללו לאחר מכן הוא הנכונות ואי – הנכונות של העם לשכוח את מצרים , המתקיימות יחדיו בעת ובעונה אחת . בני ישראל עורגים להיות בני – חורין , ועורגים להימלט מחירותם החדשה . הם רוצים חוקים , אך לא רבים מדי ; הם מקבלים את ייסורי המסע ומתנגדים להם גם יחד . הסיפור המקראי מספר את מהלך הדברים הפאראדוקסאלי הזה בגילוי – לב שאינו שכיח ביותר בספרות השחרור . עד כה הדגשתי צד אחד של הפאראדוקס , את המרי , את התלונות נגד האל ומשה , שהתחילו במצרים עצמה ונמשכו , או לפחות חזרו ונשנו , בשנות המדבר . מקור מריו של העם , כך מסופר לנו , נעו בעבדות הנרצעת של בני ישראל ; מקורו אף בעוז – רוחם קשה – העורף . אחרי ככלות הכול , יציאת מצרים היתה נראית שונה לגמרי אילו העבירו הבריות בפשטות את צייתנותם הנרצעת מפרעה אל האל . ואולם עבודת הבורא שונה בתכלית מעבודת פרעה בפרך ( אף – על – פי שמתארת אותן אותה מלה ) . ההבדל הוא זה : בעוד שהורתה וקיומה של עבודת – הפרך בכפייה , עבודת הבורא מתחילה ומתקיימת באמצעות הברית . הברית היא ההמצאה הפוליטית של ספר שמות . מלומדים ב...
אל הספר