יוסף בן מתתיהו , בן המאה הראשונה לספירה , הוא הראשון שאפיין את התפיסה הפוליטית היהודית כתאוקרטיה , כלומר שלטון האל . גלגולים רבים עברו על מונח זה , עד שהפך לסימן ההיכר של אחת התפיסות הקוטביות ביותר לתפיסה הדמוקרטית . המאמרים בשער זה עוסקים בהתמודדות עם המאפיין התאוקרטי של המחשבה המדינית במסורת היהודית ובקביעת הגבול בינו לבין מאפייניה הדמוקרטיים . מאמרים אלו אפשר לחלקם לשתי קבוצות . בקבוצה הראשונה נעשים ניסיונות להגדיר את המונח תאוקרטיה בדרך שתקל את סרטוט קווי הגבול בין המישור התאוקרטי - שבו הקב " ה ותורתו הם שליטים ישירים על האדם ועל החברה - לבין המישור האוטונומי - שבו ניתנת לאדם ולחברה הסמכות לנהל את חייהם באופן עצמאי , ובהקשרנו - דמוקרטי : א . הרב יצחק הרצוג מבקש לטפל בקונפליקט זה באמצעות הבחנה מושגית בין שני מובנים של התאוקרטיה : ' הירוארכיה ' ( שלטון הכוהנים ) ו ' נומוקרטיה ' ( שלטון החוק האלוהי ) . הבחנה זו חשובה להבנה מדויקת יותר של טיבה התאוקרטי של היהדות ושל מקום הדמוקרטיה במסגרתה . ב . הרב שלמה גורן מבסס את קו הגבול האמור על הבחנה קונסטיטוציונית בין הרובד העליון , החוקתי , של ...
אל הספר