בדברי ימיהן הכירו התורה וההלכה בתוקפן המחייב של מגוון צורות משטר : מלוכה , שופטים , נשיאות , מלכות נכרית , ראשות הגולה , גאונים , טובי הקהל ועוד . מטבע הדברים , המשטר הדמוקרטי המדינתי אינו נמנה עם צורות משטר אלו . לפיכך גדול האתגר שעמד לפני פוסקי המאה העשרים , בייחוד לפני פוסקי הציונות הדתית , בבקשם להכיר בתוקפו ההלכתי של המשטר הדמוקרטי בישראל . תכונת הרציפות שבהלכה הדריכה את הפוסקים לשבץ את המשטר הדמוקרטי בתוך אחת התבניות ההלכתיות המוכרות מימים ימימה . בדרך האנלוגית המדמה מילתא למילתא ביקשו הללו לזהות את המשטר הדמוקרטי עם אחת מצורות המשטר שכבר היו שגורות בהלכה . אלא שלא הרי דימויו לצורת משטר אחת כהרי דימויו לצורת משטר אחרת . בחירת המודל ההלכתי שעמו תזוהה הדמוקרטיה הישראלית עשויה להשפיע השפעה עמוקה על היחס כלפיה הן מבחינה מושגית – תאורטית הן מבחינה מעשית . לפנינו פרושים אפוא מהלכים הלכתיים דרמטיים , שבהם הפוסקים מרחיבים דפוסים הלכתיים עתיקים בני מאות ואלפי שנים ומחילים אותם בשינויים המתחייבים על המשטר הדמוקרטי המדינתי המודרני . בשלושה נתיבים הלכתיים נעו הפוסקים כדי להכיר בריבונותו של ה...
אל הספר