אחד ההסברים המקובלים למהפך הפוליטי של 1977 היה כינונה של " ברית המקופחים " : המקופחים חברתית ( המזרחים , הפריפריה וכו ' ) חברו למקופחים פוליטית ( הליכוד ) והצליחו לשים קץ לכמעט שלושים שנות שלטון מפא " י . כך גם רבים מדוברי השיח הקורבני מייחלים ליצירת ברית קורבנות נגד המקרבן הציוני — אם מרקס כתב " פועלי כל העולם התאחדו " , כאן מתבקש לומר " קורבנות כל העולם התאחדו " . אלה שוחט כותבת בסיום מאמרה על " הציונות מנקודת מבטם של קורבנותיה היהודים " : " רוח רפאים רודפת את הציונות ומאיימת עליה , שקרבנותיה כולם — פלסטינים , מזרחים כמו גם אשכנזים ביקורתיים — יתפסו את ההקבלות הקושרות בין היסטוריות דיכוי אלו " . דומה שהסיכוי להתגשמות תקווה זו קלוש למדי , אולי משום שאין רוח רפאים . אבל יותר מזה נראה שהשיח הקורבני מתקיים במציאות שבה איש – איש מתכנס באוהל קורבנותו . המכנה המשותף לכל הקורבנות הוא עוצמת הכאב והאיבה כלפי הממסד הציוני האשכנזי . ילדי מעבדת החינוך המשותף , ניצולי הדיכוי המזרחי והקורבנות של הקורבנות מבית מדרשם של אדוארד סעיד וחבריו שותפים רק ביכולתם לדון ולדוש בפרטי הווייתם הקורבנית . נראה שהכ...
אל הספר