גדעון עפרת בדרכו להבנת האמנות מביא עמו האדם את סך כוליותו : גופו ונפשו , זיכרונות עברו וציפיותיו לעתיד , רגשותיו , יצריו , חושיו , הכרתו - מצבור הידע , כושר האנליזה והסינתזה - והטוטליות של הווייתו , כי בדרכו להבנת האמנות יוצק האדם ליצירה את מלוא ישותו . יצירת האמנות היא ספינקס החד להלך את חידתו . הנה הציור , תלוי מנגד ושותק , מכונס אל סוד חביונו , על פי רוב סרבן , לא ידידותי , מסתגר וממאן להתמסר . ובה בעת הציור , הספינקס , מאתגר את הצופה בשאלה אחת קבועה : מי אני ? משימת הצופה : ללכוד את זהותו החבויה של הציור . כיצד יעשה זאת ? בטכניקת התשבץ הלבן . כל יצירת אמנות היא בחזקת תשבץ לבן בעיני המתבונן בה , חידון פתוח התובע את פיצוחו הפרשני . מערך הצורות , החומרים , הצבעים והדימויים המתגודדים מנגד הוא א - פריורי , מרקם פוטנציאלי של אין - ספור תוכני פשר . הצופה בא אל היצירה כמי שבא אל מרחב פרשני ריק , " לבן " , ששומה עליו למלאו במשמעות , להרכיב ממנו את התבנית המשמעותית המרבית . נשים לב : אמרנו " תבנית מרבית " ולא " התבנית הנכונה " . מכאן ואילך מתחיל משחק הפרשנות , ואולי ראשיתו של מאבק רוחני בין ...
אל הספר