את דרכי כחוקר בחינוך התחלתי באמצע שנות השמונים של המאה ה - . 20 עד אז עסקתי בהוראה בבית הספר במסגרות שונות ובמקביל בפיתוח תכניות לימודים ודרכי הוראה . משהתחלתי לעסוק במחקר בחינוך ותוך כדי עיסוקי בהוראה ובפיתוח ההוראה תרו עיניי אחר גישה מחקרית שתבטא באופן המהימן ביותר את תופעת ההוראה והחינוך , שהיו מרכז עיסוקי . בתוך כך הגעתי למחקר האיכותני , שעד אז לא היה כמעט מוכר בארץ ובוודאי לא היה לגיטימי כדרך מחקר ראויה . אני ושכמותי התחנכנו על המחקר הכמותי - פוזיטיביסטי כמחקר המוביל , ובאותם ימים לא נראה שחסידיו ימהרו לוותר על ההגמוניה המחקרית השמורה להם . אין ולא הייתה לי כל טענה כלפי כשרותה של המתודולוגיה הכמותית , אבל כמי שצמח בשדה ההוראה והחינוך , חשתי כי אין בגישה זו כדי לקדם אותנו בשיפור שדה החינוך וההוראה . לא נראה לי כי הדומיננטיות של גישה זו הניבה ומניבה את היבול המתבקש . שני “ אויבים״ אורבים למתודולוגיה האיכותנית . האחד הוא החוקרים הכמותיים המסויגים מהמחקר האיכותני , שלא יוותרו בקלות על ה״אמת״ שהם נושאים . אף שמספרם של המסתייגים הולך ומתמעט , עדיין מהדהדת טענתם כי מחקר איכותני איננו באמ...
אל הספר