הוגי תכנית רביבים , מתכנניה ורבים ממוריה ייחסו חשיבות לקיומה של מסגרת קבוצתית לסטודנטים מצטיינים שמכשירים עצמם להוראת מקצועות היהדות ( שער ראשון ) , ואולם ספק אם מישהו מהם חזה כי לקבוצה תהיה חשיבות רבה כל כך בעולמם של המשתתפים . התכנית אמנם כללה רכיבים קבוצתיים כמו לימודי חינוך במסגרת קבוצתית סגורה , כמה קורסים תוכניים ייחודיים ו״לימודים בצוותא״ , שהם מפגשי העשרה מחוץ לתכנית לקרדיט אקדמי , והקול הנשמע בקרב הוגי התכנית , מתכנניה ומוריה הדגיש שקבוצה כזאת תשפיע על החוגים הרלוונטיים באוניברסיטה , תעלה את יוקרתם ותבטיח רמה גבוהה של תלמידים . אבל ספק אם מישהו מהם ראה בקבוצה כקבוצה מקור ללימוד ולהתפתחות אישית ופדגוגית , ממש כמו מקורות הלימוד שהאוניברסיטה מציעה לתלמידיה ואולי יותר מהם . נראה היה כי הכול התייחסו אל חברי הקבוצה כאל אוסף של יחידים , אם גם בעלי פוטנציאל גבוה יותר ממקביליהם בחוגים של תחומי הדעת ובלימודי החינוך . ממצאי מחקר זה , שמבוססים על דבריהם של המשתתפים בתכנית , הפתיעו במשקל שנתנו כל משתתפי התכנית לקבוצה במהלך שנות הלימודים וההכשרה וגם לאחר מכן . אין מדובר רק בהנאות של מפגשים ...
אל הספר