כל סטודנט להוראה שחובש את ספסלי האוניברסיטה או המכללה ומאזין להרצאות בתחום הפסיכולוגיה או הפילוסופיה של החינוך שומע כי תהליך הלמידה של בני האדם הוא הבנייתי ( קונסטרוקטיביסטי ) בעיקרו . את זה שומעים לא רק באולמות ההרצאות , אלא קוראים על כך במאמרים וגם נבחנים על כך כחלק מחובות קורסי ההכשרה העיוניים . לפי התפיסה הקונסטרוקטיביסטית , התכנים אינם ידע אובייקטיבי שיש לשלוט בו , אלא ידע יחסי ומשתנה , כזה שנוצר ומתגבש תוך כדי יחסי גומלין בין הידע הפנימי של התלמידים ובין המסרים והמציאות שמחוצה להם . הקורסים העיוניים בחינוך מעבירים את המסר הזה , ועל פי ההיגיון של גישת הנדבכים , מצופה כי התובנות הללו יחלחלו לעשייה החינוכית דרך נדבכיו של תהליך ההכשרה : מהקורסים העיוניים - תאורטיים לקורסים הדידקטיים - תאורטיים , מהם לסדנאות העוסקות במעשה ההוראה ומשם היישר להתמחות בהוראה עצמה . התפיסות והאמונות של המצטרפים לתכנית רביבים , כמו שהוצגו בפרק הראשון ובשער השני , מלמדים כי עיקר התמקדותם ותשומת לבם של משתתפי התכנית היו נתונים לתלמידי בית הספר ולמרכזיותם בתהליך ההוראה . לכאורה נראה כי שילובם של המסרים העיוניי...
אל הספר