טרם התחלת לימודיי במוסד להכשרת מורים , לפני למעלה מארבעים שנה , נדרשתי כחבר קיבוץ למלא באינטנסיביות כמה תורנויות . בין השאר מילאתי תפקיד של שומר לילה בבתי הילדים ( באותה עת עדיין ישנו ילדי הקיבוץ בבתי ילדים , בנפרד מדירות הוריהם ) . כיתות בית הספר היו צמודות לחדרי השינה של הילדים , כך שבמהלך הלילה יכולתי להסתובב בכיתות ולדמיין את עצמי ניצב בכיתה ולמולי חבורת ילדים . בעיני רוחי ראיתי את עצמי עומד ליד לוח הכיתה ומנהל שיעורים דומים לאלו שאליהם נחשפתי כתלמיד . רציתי להאמין שאעשה זאת טוב ונעים יותר . כל תקוותיי היו לשינוי שאמנם ימשיך את הקיים , אך יעשה זאת טוב יותר . בעודי מסתובב בכיתות צדו עיניי על שולחן אחד המורים אסופת מאמרים בתחום ההוראה והחינוך . נטלתי את החוברת ועיינתי בה . אחד המאמרים , שכותרתו הייתה “ רשמים מסיור בבתי ספר פרוגרסיביים בארצות הברית״ , משך את תשומת לבי . כותבת המאמר , חוה שמיר - שאז טרם שמעתי את שמה , אך לימים זכיתי להיות תלמידה במוסד ההכשרה להוראה - סיפרה בו על ביקור בכיתות בארצות הברית שבהן אין הוראה פרונטלית : אין לוח מרכזי ואין שולחן מורה ובעיקר אין הרצאות מורה , ו...
אל הספר