דומה כי בשני העשורים האחרונים החל להפציע סוג שונה של כתיבה בעניין היחסים הרצויים בין המשפט הישראלי לבין המשפט העברי — שאפשר להכתירה בכותרת " מודל הדו – שיח " . לפי מודל זה , אמנם ראוי שיהיה למשפט העברי תפקיד מרכזי בשיח המשפטי הישראלי , אך בעיקר כמקור לדו – שיח ולהשוואה המיועדים לפתיחת אופקי חשיבה חדשים , להעשרת הדעת המשפטית וכהשראה שתזמן חשיבה משפטית יצירתית . קליטת נורמות והסדרים מן המשפט העברי ושילובם במשפט הישראלי הם אמנם אחד מאפיקי התרומה שהמשפט העברי יכול להעניק למשפט הישראלי אך לא האפיק היחיד . על פי מודל זה , תפקידו של המשפט העברי הוא להציב לפני המשפט הישראלי מראה שמולה יוכל לבחון את עצמו , לעתים לקבל את הסדריו של המשפט העברי ולעתים לדחותם — אך בכל עת לעשות זאת בזיקה אליו . על פי מודל הדו – שיח , המשפט העברי אינו מתחרה במשפט הישראלי ואינו שואף להחליפו , אלא הוא אחד מאבותיו , בן לווייתו ובן שיחו הקבוע , והבחינה העצמית נעשית בזיקה מתמדת אליו . כאמור , מודל זה אינו מוצע כאן לראשונה . בשנים האחרונות אפשר לזהות כתיבה משפטית ברוח זו , וכאן אין אני מבקש אלא לקבצה יחדיו ולהעמידה כמעין א...
אל הספר