קוראים עשויים להתעניין באופן שבו ויקיליקס ומטרותיה יוצגו לבסוף בעידן הדיגיטילי החדש , ולהשוות את הדברים לחומר הגלם . בדברם על ויקיליקס – מעין טאבו בחוגים של מחלקת המדינה האמריקנית – שמידט וכהן חשים צורך להתנצל . " אם נניח לרגע בצד את ... העמדה שלנו , " הם מסבירים , " עלינו לתת את הדעת על הדברים שפעילים למען חופש המידע עשויים לנסות לעשות בעתיד , ולפיכך , אסאנג ' הוא נקודת פתיחה שימושית . " דעתם הפרטית היא ש " שקיפות רבה יותר בכול , במטרה ליצור עולם חופשי , הוגן ובטוח יותר " היא " מודל מסוכן " : " לממשלות יש מערכות ותקנות יקרות ערך שלמרות היותן לא מושלמות , צריכות להמשיך לקבוע מי מחליט אילו חומרים מסווגים ואילו אינם מסווגים . " לאחר שהרגיעו את הקהל , הם ממשיכים ומציעים סיכום נימוסי ואצילי . הם מצטטים את טענתי שהציוויליזציה האנושית נסמכת על התיעוד האינטלקטואלי שלנו , דבר המחייב אותנו להרחיב ככל האפשר את התיעוד , להפוך אותו לבר - חיפוש וחסין בפני צנזורה . הם מתארים אחת מאבני היסוד התיאורטיות של ויקיליקס – שפרסום מידע מודלף עלול להזיק רק לארגונים שעוסקים בפעולות שהציבור אינו תומך בהן , ושאר...
אל הספר