חשאיות מעודדת פשיעה

ס " מ : אני יכול לשאול אותו הדבר אבל להפך פחות או יותר , כלומר באילו דרכים מקורות המידע כאנשים פרטיים יכולים או לא יכולים להיות מוגנים ? במילים אחרות , איך המידע שלהם יכול להישאר אנונימי כדי שלא ישלמו מחיר על הפצתו ? אולי עם דוגמה אחת מקוריאה הצפונית או איראן , ואחת מארצות הברית , וההבדל בין שני התרחישים האלה . ג " א : לאנשים יש הרבה דרכים להעביר דברים בעילום שם . אחד הקשיים הגדולים ביותר שמקורות מתמודדים איתם הוא הקירבה שלהם לחומר . אם הם קרובים מאוד לחומר ומספר מוגבל של אנשים יודע את זה , לא משנה באיזה מנגנון טכני משתמשים , או באיזו מדינה או תחת איזה משטר הם חיים – הם יתקשו לחמוק מחקירה . אבל עוול שיטתי מעצם הגדרתו חייב לחול על הרבה אנשים . אז בעוד שאי - אפשר להוציא חומרים בבטחה מקודש הקודשים של הקבינט , הרי שאם להחלטות יש השלכות לא הוגנות על אנשים , המון אנשים מבפנים חייבים לראות לפחות את צלו של התכנון החשאי בדרגים הגבוהים , כשההוראות ליישום מתחילות לחלחל אל הדרגים הנמוכים יותר . אולי התוכנית כולה לא גלויה לעין כשהיא מגיעה לחייל הפשוט , אבל הרכיבים שלה חייבים להיות גלויים . זה היכה ...  אל הספר
דיונון הוצאה לאור מבית פרובוק בע"מ