הנה פעוט בן שנה המנסה לטפס אל מיטת הוריו כדי להגיע אל אמו . היא יושבת שם וממתינה לו שיבוא אליה . הוא מתקשה , אך היא אינה עוזרת לו . הוא יודע לטפס על המיטה וכבר עשה זאת פעמים רבות , אבל כעת הוא גונח בחוסר אונים ובתסכול , מנסה לטפס שוב ושוב ואינו מצליח . כבר אמרתי שיותר מאשר חשוב מה ההורה עושה או איך הוא עושה , חשוב מאיזה מקום הוא פועל . והנה במצב זה , הנטייה של רובנו תהיה להושיט יד ולעזור לו לטפס . הוא הרי ילד קטן , מן הסתם הוא עייף בשעות ערב אלה והרבה יותר פשוט ואנושי לקצר תהליכים . לא כל דבר צריך להיות שיעור ואתגר . אבל ייתכן שיש ברצון שלנו לעזור רבדים עמוקים יותר , הקשורים בקושי שלנו לראות אותו חסר אונים . זה כמו אינסטינקט הפועל בתוכנו להשלים את המלאכה שאנו רואים כבר לאן היא שואפת . גם אם איננו מרחמים עליו , חוסר האונים שלו מציף אותנו בתחושת הזדהות והתסכול שלו הוא גם התסכול שלנו . קשה לנו להיות שם אתו . ברקע יכולות להיות גם מחשבות על הצורך של בני אדם לעזור זה לזה , לגלות חמלה זה כלפי זה , ולעשות את הדברים פשוטים וענייניים בלי להסתבך אתם בכל מיני דקויות פסיכולוגיות מיותרות . יש כאן יל...
אל הספר