הנה נערה בת שלוש עשרה הממררת את חיי משפחתה . אחיה הקטנים סובלים ממנה , הוריה מפחדים ממנה , וכל מה שהם עושים כדי לפייס את דעתה לעולם אינו מספיק . רוב הזמן היא אינה מרוצה , מתלוננת על כל דבר ועניין , לוקחת לעצמה את הזכות לקבוע את החוקים וכועסת כשאחרים לא עומדים בהם . היא כבר נפלטה מכל מסגרת לימודים שהייתה בה , וכעת הגיעה עם הוריה לראיון עם צוות המורים של מסגרת לימודים חדשה . אף על פי שהיא זו שביקשה את בית הספר החדש , כעת היא בקושי מדברת , וכשהוריה אומרים דבר מה שאינו מוצא חן בעיניה היא גוערת בהם , ופונה לצוות " אל תקשיבו להם , ההורים שלי קצת דבילים " . כשזה לא ממש עוזר היא בועטת להם ברגליים , ממחישה את כוונתה . הוריה מגיבים בשפל קול , אינם רוצים לחולל מהומה מול הצוות החדש ומצדיקים אותה – הרי היא כל כך סבלה במסגרות האחרות . הם אינם מזכירים את ניסיון ההתאבדות הלא ברור שלה וגם לא את הפרעות האכילה שלה . היא , מכל מקום , הצליחה להמחיש את הנקודה מול הצוות החינוכי , משום מה , היה חשוב לה שיראו מי כאן הבוס . אבל גם אם הצוות החינוכי התרשם משליטתה המלאה בהוריה , זה לא עושה אותה מאושרת . בדרך חזרה ...
אל הספר