מנהיגות הרבה מעבר לעניין של מינוי ושררה , היא מופע טבעי הבא לידי ביטוי בכל התכנסות של אנשים , למעשה , בכל התכנסות של חיות חברתיות . אין להקה , חבורה או קבוצה שאין בה את האיכות הזו , המגיחה מתוך קרקע היחסים הבין אישיים . ולא במקרה היא מגיחה – הקבוצה זקוקה לה כעקרון מחולל סדר , המסוגל לנתב ולנווט את האנרגיות העודפות של הקבוצה , ולעשותן ממקור של בלבול ופיצול לעניין מלכד המאציל משלמותו על חיי כולם . לא מדובר בהכרח בכישרון לשלוט , לארגן או להוביל . ברוב המקרים , אין שום דבר מיוחד שהמנהיג צריך לעשות , די בכך שפשוט יהיה שם . מנהיגותו אינה מתבטאת במה שהוא עושה , אלא בעצם נוכחותו . הוא מסמן סוג של " מרכז " , נקודת ייחוס שנותנת עומק . האיכות הזו כל כך מובהקת , עד כי אפילו כלב שנכנס למשפחה של בני אנוש מזהה את המנהיג של המשפחה ומתייחס אליו אחרת , כאילו יש לו חוש ריח מיוחד המיועד לאתר את מנהיג הלהקה . גם בני האדם " מריחים " את המנהיג , אפילו אם הוא נחבא אל הכלים . משהו במרקם הקבוצתי מצביע עליו וכישורם החברתי מזהה זאת . לילדים , שפחות מוגבלים על ידי אמונות תרבותיות , הדבר הזה הוא מובן מאליו . כשילד ...
אל הספר