שוב הוא מתקשה להתארגן ומאריך שלא לצורך את כל ההכנות לקראת היציאה . גערותיה לא עוזרות ממש , והן הפכו כבר לשגרה . היא מרגישה כאילו היא צריכה לדחוף מסה של טון – את הכול הוא עושה כל כך לאט ! היא הניחה לו זמן מה כדי להתפנות לבתה הקטנה , וכשחזרה לראות כיצד התקדם , מצאה אותו שקוע בתוך משחק שהיה אמור לסדר . למה הוא עושה לה את זה ? כל המתח שנערם בה בתנופת הכנותיה ביקש להתפרץ עליו , אבל מכיוון שזה כבר היה כל כך מוגזם , שוב לא הייתה יכולה להסתפק בגערותיה הרגילות , והיא פנתה אליו בקול טעון , כל עוצמתה מגויסת לפגוש את התנגדותו . אחרי זה הם רבו , זה בטוח . היא צעקה , הוא צעק , אבל הדבר האחר הזה שגייסה מלב כעסה , בכל זאת עשה משהו . היא הצליחה לרגע להיחלץ מדפוס גערותיה ולגעור בו גערה של עומק . זה הוציא גם אותו מן הדפוס הרגיל והוליד התייחסות רצינית יותר , כואבת יותר . מה שהוא צעק בא מרובד אחר . לרגע אחד היא עמדה להמשיך הלאה , המריבה מוצתה , ונראה היה שהוא בכל זאת נעתר לנעול את נעליו – אבל אז משהו שם נגע בה . אולי היה זה מבטו המושפל , אולי משקע המילים שאמר . לרגע אחד היא פתאום הקשיבה לו ושמעה את כאבו ....
אל הספר