הגננת הזמינה אותה לשיחה והמליצה שיעשו לו אבחון . עוד מעט הוא עולה לכיתה א ' ויכול להיות שהוא צריך קצת עזרה . לא ברור לה אם זה הפרעות קשב וריכוז או משהו אחר , אבל כדאי לבדוק , ליתר ביטחון . זה לא כואב ובטח לא יזיק . לכל היותר יסתבר שאין כלום . השיחה הזו נעשתה באווירה נעימה וברוח קלילה , אך השאירה בה משקע של כבדות , שהלך והעמיק ככל שנקפו השעות . בהתחלה הייתה שאננה , דיברה עם חברה כדי לאוורר קצת את החרדה , דיברה עם בעלה וניסתה להסתכל מן הצד הפשוט – הרי לא קרה באמת שום דבר מיוחד , אבל כל זה לא ממש עזר . בסופו של דבר , היא מצאה את עצמה אסורה בתוך מחשבותיה , אחוזה בדאגה . שוב ושוב הציצה על בנה כדי לראות מה לא בסדר אתו . והאמת היא , שהיא לא הייתה יכולה שלא לראות . מה שהגננת דיברה בקול רך ואגבי , יושב כאן על עניין רציני הרבה יותר . האמת היא , שהיא כבר חשדה בזה מזמן . * * * אחר כך הדברים הסתבכו . בדרך כלל זה מה שקורה כאשר פועלים מתוך חרדה . היא שמעה דעות מכאן ומכאן , וככל שנערמו הדעות , כך נותרה מבולבלת יותר . ההשפעה העיקרית של כל זה הייתה בדידות גדולה שמילאה את לבה . היא הרגישה כאילו העלו אותה...
אל הספר